צוואות, ירושות ועזבונות

צוואה בכתב יד: אדם רשאי לעשות צוואתו בעצמו ובתנאי שתהיה כולה כתובה בכתב ידו, מן האות הראשונה ועד האות האחרונה. אין להדפיס אף חלק בצוואה. יש להקפיד על רישום תאריך ברור של עריכת הצוואה.
יתרונה: מראה על כוונת האדם ורצונו האמיתי.
חסרונה: קל להתנגד לה. לא ניתן לדעת מה היה מצבו של המצווה בזמן עריכתה. לא ניתן לומר במדוייק אם זהו כתב ידו המקורי של המצווה. לא ניתן לדעת אם לא כפו על המצווה את כתיבתה.

​

צוואה בפני עדים: צוואה זו חייבת להיות מודפסת. המצווה מצהיר וחותם בפני שני עדים כשרים שזוהי צוואתו. העדים חייבים להיות בגירים, שאינם פסולי דין, ואין להם טובת הנאה מהצוואה. העדים חותמים ומצהירים ומאשרים שהמצווה הצהיר כי זו צוואתו וחתם עליה בפניהם.
יתרונה: קשה להתנגד לה. נחתמת בפני עדים שאינם קשורים ואין להם טובת הנאה מהצוואה ויכולים להעיד על מצבו הבריאותי/נפשי/מנטלי של המצווה בזמן עריכתה.

​

צוואה בפני רשות: המצווה בעצמו מתייצב בפני גורם רשמי כמו שופט, חבר בית הדין, הרשם לענייני ירושה או נוטריון ואומר בפניו בע"פ את הצוואה או מגיש אותה בכתב. במקרה של הקראת צוואה שנעשתה בשפה זרה, על נציג הרשות לעשות זאת בשפה מובנת למצווה.
יתרונה: מראה את כוונת המצווה שניגש בעצמו לרשות לשם עריכת הצוואה.
חסרונה: קיים עומס כבד על הרשויות ועריכת הצוואה עלולה להדחות לזמן רב.