.png)
חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות
סעיף 15 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב-1962 קובע, מהי חובת ההורים כאפוטרופסים הטבעיים של ילדיהם: דאגה למכלול צרכיהם, חינוך, החלטה על מקום מגוריהם, הכשרתם לעבודה בעתיד, הגנה על נכסיהם ועוד.
על פי סעיף 19 לחוק, אם אין הסכמה בין ההורים על צרכי הילדים רשאים ההורים לפנות לבית המשפט והוא זה שיכריע תוך שיקלול טובתם של הילדים.
סעיף 25 לחוק קובע כי בבוא בית המשפט או בית הדין הרבני להכריע בסוגיית המשמורת, ילדים עד גיל 6 יהיו נתונים למשמורת אימם. למרות קביעה זו, אין מדובר במסמרות וכל מקרה נדון לגופו של עניין. קיימים מקרים רבים בהם למרות שהילדים היו בני פחות מ-6 שנים המשמורת נמסרה לאב ולא לאם.
לאור מסקנות ועדת שניט שעסקה רבות בחזקת הגיל הרך אל מול צרכי הילדים, שוב אין מדובר במסמרות אלא כאמור כל מקרה נבחן לגופו.
חזקת הגיל הרך
גם אם אחד ההורים מקבל משמורת מלאה על ילדיו, עדיין נשמרת זכותו של ההורה השני להנות מילדיו, להיפגש עמם, להיות מעורב בחינוכם ובבריאותם ולהשפיע על עתידם. ההורה של קיבל את המשמורת הוא עדיין אפוטרופוס לילדיו לכל עניין ודבר. כדי להבטיח שמעורבותו של ההורה הלא משמורן בחיי ילדיו תשמר, נהוג להגדיר זמני שהיה בהם הוא זכאי לראות את ילדיו, להלין אותם בביתו, לערוך איתם פעילויות וכיוב'.
הסדרי שהיה
הכלל המנחה את בית המשפט בפסיקותיו הוא טובת הילד. אם קיים חשש כי הילד יפגע, או יהיה בסכנה או יוזנח בדרך כלשהי על ידי אחד ההורים, ביהמ"ש רשאי לפסוק לקיום של הסדרי ראיה תחת פיקוח או לשלול לחלוטין את הסדרי הראיה מההורה שאינו מתפקד כראוי.
הרחקת ילד מהורה
על פי סעיף 74 לחוק, גם לאחר שבית המשפט פסק לטובת הורה משמורן כלשהו, הוא רשאי לשנות את פסיקתו אם יתגלו נסיבות חדשות ועובדות חדשות. כדי לוודא מהו שינוי נסיבות מהותי יש להיוועץ בשרותי עו"ד בקיא ומיומן המכיר היטב את החוק והפסיקה בנושא.
שינוי נסיבות
