חלוקת רכוש ואיזון משאבים

נדבך משמעותי בהליך פרידה של הני זוג נוגע לחלוקת רכוש. נשאלת השאלה כיצד לחלק את הרכוש אותו צברו בני הזוג במהלך חייהםהמשותפים, בין כנשואים ובין כידועים בציבור.

​

קיימות שתי אפשרויות לחלוקת הרכוש. האחת, על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג\ תשל"ג-1973 (להלן: "החוק" ). השניה, יצירת הפסיקה, קרויה גם "חזקת השיתוף". בשתי האפשרויות, בסופו של הליך, בד"כ, הרכוש שאותו בני הזוג צברו יחולק באופן שוויוני (להלן: "איזון משאבים" ).

בעוד שהחוק, נוגע לבני זוג שנישאו לאחר ה- 1.1.1974, הרי שחזקת השיתוף נוגעת לידועים בציבור ולכאלה שנישאו קודם להחלת החוק.

​

החוק קובע , כי במהלך חיי הנישואין, רכוש אשר נרשם על שם אחד מהצדדים או שניהם ישוייך על פי רישום הרכוש.  מכאן, שאיזון המשאבים בין בני הזוג יבוצע בקרות אירוע קריטי, היינו: גירושין או חלילה מוות של אחד מבני הזוג. לעומת זאת, "חזקת השיתוף" מגדירה את הרכוש כרכוש משותף, הניתן לחלוקה בכל עת, ואין זה משנה על שם מי הוא רשום, כל עוד הוא נצבר בזמן שבני הזוג הוגדרו כידועים בציבור על פי המבחנים שהוגדרו בפסיקה.

​

זהו המקום לציין, כי נכסים אותם צבר אחד מבני הזוג לפני תחילת מערכת היחסים ו/או כספי ירושה ו/או פיצויים בגין תאונות וכיוצ"ב, אינם ברי איזון, כלומר, הם יהיו שייכים לבעל הזכות, אלא אם הוא הכניסם למסת הנכסים ברי האיזון ו/או הוכח "שיתוף ספציפי" בנכס מסוים.

​

לעיתים, קיימים פערים משמעותיים ביכולת ה"התאוששות" של אחד מן הצדדים בסופו של הליך הפרידה ו/או במצבים שאחד מבני הזוג תרם באופן משמעותי בחיים המשותפים יותר ממשנהו ו/או במקרים שהדין מאפשר זאת ולכן, קיימים בידי בית המשפט או בתי הדין, האמצעים ליצור שוויון מהותי בחלוקת הרכוש ולא שוויון פורמאלי. כלומר, בכדי  ליצור שוויון פורמאלי מחלקים את הרכוש חצי חצי, אך בכדי ליצור שוויון מהותי, מחלקים את הרכוש כך שחלקו של "הצד החלש" יהיה גדול משל משנהו.

​

יש להדגיש, כי כל האמור לעיל רלבנטי כל עוד בני הזוג, לא ערכו הסכם ממון שאושר כדין, או לחילופין, הסכם חיים משותפים .

​

מהו אם כן פרוק שיתוף?​

כאשר יש נכסים המשותפים לשני הצדדים, כל צד יקבל את חלקו בנכס המשותף כפי שיקבע בתהליך איזון המשאבים.